פרופיל: סירין עליאן

שמי סירין, אני בת 19 וגדלתי בבית צפאפא – שכונה ערבית בירושלים. כיום, אני עובדת במחלקת יולדות בבית חולים הר הצופים בירושלים, שם אני מסייעת לנשים לפני ואחרי הלידה בכל מה שצריך. אני גם סטודנטית באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בחינוך. החלום שלי הוא לעבוד יום אחד עם ילדים שזקוקים לעזרה בלימודים.

עבור רובכם, הדרך שלי אולי נראית טיפוסית ורגילה: אני סטודנטית שחולמת להיות מורה. אבל עבורי זוהי דרך לא רגילה בכלל. המסורת במשפחה ובקהילה בהן גדלתי לא מעודדת נשים לצאת לעבוד, אלא להישאר בבית ולגדל את הילדים. אמא שלי התחתנה בגיל 17 ולא למדה במסגרת אקדמית. אבא שלי גם הוא לא זכה ללמוד לקראת תואר ראשון. לכן אני בעצם הראשונה במשפחה שלי שזוכה ללמוד לתואר!

איך הגעתי לכאן?

בתיכון זכיתי ללמוד במקום בו פעלה תכנית מיוחדת של בקהילה, ובמשך ארבע שנות לימודיי שם השתתפתי בתכנית של מרכזי למידה והעשרה עבור אוכלוסיות מוחלשות בירושלים. במסגרת התכנית, ביליתי את שעות אחה"צ כ-3 ימים בשבוע במרכז הלמידה, שם עבדנו על שיעורי בית ונושאים לימודיים בקבוצות קטנות ונהנינו מפעילויות חברתיות והעשרתיות. המרכז הזה הוא הראשון מסוגו בקהילה שלנו, ואני גאה מאד שהשתתפתי בשנת פעילות הראשונה שלו.

החוויה שלי במרכז הלמידה זו היא אשר השפיעה עלי באמת. היא אפשרה לי לצאת מהקונכייה שלי ולהפוך למי שאני כיום. הביטחון העצמי שלי גדל מאד, וכיום אני מרגישה מספיק מועצמת כדי לקחת את חיי לידיים שלי ולהחליט מה לעשות איתם.

לאחר שסיימתי את הלימודים בתיכון, השתתפתי בתכנית פיילוט נוספת של בקהילה בה התנדבתי בזמני הפנוי בכדי לתת חזרה אל מרכז הלמידה עבור הילדים שם. עבדתי בהתנדבות עם ילדים מוחלשים ועזרתי להם לשפר את הביצועים הלימודיים שלהם, ובנוסף גם הדרכתי את הילדים בנושאים רבים. הקונספט של התנדבות – לעשות משהו ללא תמורה כלל – היה חדש לגמרי עבורנו. עם זאת, למדנו מהר מאד שזהו דבר נפלא. ההתנדבות לימדה אותי על עצמי ועל הכישרונות החיוביים שטמונים בי, וזה הוביל אותי בסופו של דבר להחלטתי להיכנס לתחום החינוך.

מעבר לנושא האקדמי למדתי דרך החוויה הזו, שידע הוא לא הגורם החשוב והיחיד, שבאמצעותו הופך אדם למשכיל ומצליח. אנו חייבים להתמקד גם בפיתוח מיומנויות אישיות וחברתיות וכן בפיתוח כישרונות יצירתיים, בכדי לבנות את עצמינו ולגלות מי אנחנו בתור אינדיבידואלים.

כל זה הוביל אותי לחשוב מחוץ לקופסא ולפקוח את עיניי לעולם חדש של הזדמנויות. למדתי לחשוב באופן ביקורתי ולא להפסיק לשאול שאלות. אני מאמינה שאם אדם לא יערער על הסטאטוס-קוו, המצב שלו לעולם לא ישתנה.

הנני מאחלת לכל הילדים מהקהילה שלי, ולילדים אחרים אשר חיים במקום עם חוסר, שיזכו להזדמנות אמיתית לקחת את חייהם בידיים, שיהפכו לחלק תורם וחיובי בחברה.